27.1.07

הצד האחר של התאגידים


כמה סטודנטים מאיתנו עובדים באבטחה כדי לממן את הלימודים? כמה מאיתנו מוכרות בחנויות? ממלצרות? אצל כולנו מדובר בחיים זמניים. אנחנו לומדים משפטים, אולי בשילוב תואר נוסף, ויודעים שתוך שנתיים- שלוש, מקסימום חמש, נסיים את הסטאז' ונתחיל להרוויח כמו בני אדם.

עולם שלם של אנשים חי לידנו. עולם של עובדים בשכר נמוך. אנשים שלא לומדים משפטים, גם לא תואר נוצץ פחות. הם נאלצים לעבוד כמנקים, פועלים בבתי חרושת, מלצרים, שוטפי כלים, זבנים - בכל העתיד הנראה לעין.

ברברה ארנרייך, מחברת הספר "כלכלה בגרוש" יצאה למחקר בשטח בעקבות השינויים הכלכליים שחלו בארה"ב עם תחילת תוכנית "מרווחה לעבודה" (תוכנית וויסקונסין במתכונתה האמריקאית). ארנרייך יצאה לבדוק מה אומרים המומחים האמיתיים לכלכלה. לא אלו שיושבים בהרווארד אלא עובדי שכר המינימום שמחזיקים, כך חשבה, בידע שמאפשר לחיות ממשכורת כזאת.

ברברה יצאה למסע. היא עזבה את ביתה ואת עבודתה והלכה לעבוד בעבודות שכר נמוך, ולנסות להתקיים רק מהן. בספרה היא מתארת את סיפור החודשים בהם חיה כעובדת שכר מינימום, וכיצד הסתדרה מהמשכורת הנמוכה שהצליחה להרוויח.

ארנרייך גלתה שאין כללי ידע שונים שהעניים מחזיקים בהם. יתרה מזאת, מערכות החיים של העניים יקרות בהרבה. שוכרים נאלצים לשלם פיקדון עבור חודש נוסף מראש מכסף שאין להם, משכורת השבוע הראשון משולמת רק לאחר חודש על מנת למנוע עזיבה מהירה של עובדים (כאשר השכירות משולמת מידי שבוע), המגורים חייבים להיות קרובים לעבודה, ללא קשר למחירם ואין ביטוח רפואי. היא גילתה שאפילו כיחידה אי אפשר לחיות ממשכורת אחת, על אחת כמה וכמה אם חד הורית עם מספר ילדים (שצריכה לשלם גם למעונות יום כדי שתוכל לעבוד). מהבעיות המוצגות בספר קל מאד להפטר במחשבה ש"באמריקה זה אחרת", אולם בדיקה קלה מעלה שבארץ הבעיות חמורות לא פחות.

בחרתי להציג את הפגיעה בחופש ההתאגדות. הספר מציג עוד שורה ארוכה של נושאים שבהם נפגעות זכויות העובדים אולם נראה לי שהבסיס מונח בחוסר היכולת להתאגד ולהלחם על הזכויות האחרות.

אחד הדברים היותר מטרידים בספר הוא תיאור פעולות המניעה שנוקטות החברות הגדולות כדי למנוע התאגדות של עובדים לשיפור מצבם. למעשה, בארה"ב כוחם של העובדים גדול עוד יותר מבארץ, כיוון ששם חסרים עובדים בשכר מינימום, וכמות ההתפטרויות גבוהה - אם יתאגדו העובדים באפשרותם להפעיל לחץ רציני כדי להעלות את שכרם, להאריך את זמן ההפסקות ולשפר את תנאיהם בכלליות. כדי למנוע זאת, עוד בשלב הראיון מתחילות החברות להחליש את העובדים. כך למשל, העובדים חייבים בבדיקות שתן לגילוי סמים. הבדיקות משפילות מאוד ויעילותן מוטלת בספק, אולם הדרך שבה העובדים נשלחים לאותן בדיקות גורמות להם להרגיש שמקום העבודה "עושה להם טובה" כשהוא מקבל אותם, ולא להפך.

במקרה אחר, ארנרייך מתארת כיצד באחד המקומות דילגו על הודעת הקבלה לעבודה, ופשוט הזמינו אותה לקורס ההכנה, באופן שמנע ממנה דיון על תנאי העסקתה. הדיון על תנאי השכר לא מוגבל רק לשלב תחילת העבודה והיא מתארת מקרים של עובדים שפוטרו כיוון שהשוו שכר. לפי הערכה שביצעה פדרציית העבודה האמריקאית עולה שעשרת אלפים עובדים מפוטרים מידי שנה משום שלקחו חלק בניסיון להקים איגוד מקצועי.

ומה קורה בארץ? בשנת 2003 התארגנו עובדי "חיפה כימיקלים" וניסו להקים ועד עובדים שיעמוד בראשם וינהל משא ומתן עם ההנהלה בקשר לתנאי העסקתם. ההנהלה סירבה להכיר בהם, והעובדים פתחו בשביתה וחסמו את דלתות המפעל. מנהלי הבניין קראו לחברת אבטחה שהכתה את העובדים, השפריצה עליהם מים מזרנוקים ונהגה בהם באלימות, הכל כדי למנוע מהם את ההתאגדות כוועד עובדים.

בעקבות המקרה בחיפה נעשה מחקר שניסה לעמוד על הקף התופעה. נתגלה כי 45% מהעובדים השכירים מאוגדים באיגודים מקצועיים, כמעט מחצית לעומת שנות השישים אז 85% מהשכירים היו מאוגדים. המחקר מדווח על מקרים לא מעטים של עובדים שפוטרו רק בשל ניסיונם להתאגד ועל הקושי להתאגד הנובע מהצורך לעשות זאת בחשאיות מוחלטת ולהיזהר מעובדים שילשינו לפני שיוקם הועד. המחקר מתאר כיצד גם בארץ המעבידים נוקטים בשיטות פסיכולוגיות כדי למנוע התאגדות - הפיכת העובדים למוקצים, הסטת חלק מהעובדים נגד העובדים המנסים להתאגד בשיטת "הפרד ומשול", הקמת ועד ע"י ההנהלה שישרת רק את האינטרסים של ההנהלה ועוד.

מקריאה מהירה במסמכים בנוגע לזכויות עבודה אני מגלה עוד שורה ארוכה של פגיעה במאות אלפי עובדים, וזאת עוד לפני שהתייחסנו למעמד מהגרי העבודה שהוא חמור בהרבה.

נייר עמדה שכתבו סטודנטים מקליניקה משפטית בחיפה מציג שורה ארוכה של בעיות בתחום האבטחה - ניכויי שכר שלא כדין, משמרות ארוכות ללא הפסקה, אי תשלום עבור שעות נוספות. עובדי קבלן עלולים שלא לקבל אפילו שכר מינימום, וברור שבכל תחום העסקה בו יערך מחקר רציני יתגלו אותן תופעות בדיוק.

בעוד שנתיים-שלוש נהיה עורכי דין. נעבוד עם תאגידים גדולים, נייעץ להם ונגן עליהם. אני חושבת שחובה לכל אחד מאיתנו לקרוא את הספר הזה, להכיר קצת את הצד האחר של התאגידים, את העובדים ומצבם, ולא רק את הצד היפה שנראה מכיוון המנהלים. שנדע על מה בדיוק אנחנו מגנים ולא נצטרף לניצול ולפגיעה הנוראית הזאת במו ידינו.

נכתב על ידי אביגיל ארד

ובנוסף...

החברות הגדולות במשק ששותפות לקיפוח המתמשך של העובדים החלשים - קו לעובד

האגודה הישראלית למשפט העבודה ולבטחון סוציאלי

בית הדין לעבודה קבע - ארגון עובדים מטעם ההנהלה אינו חוקי

שביתות - בית הדין לעבודה פסק לטובת המעסיקים

1 Comments:

Anonymous אנונימי said:

האם אנו חיים בשוק העבודה של המאה ה – 19

מנקודת הראות שלי אנחנו חיים בתקופה שיש בה סממנים של תנאי העבודה במאה ה – 19. יותר ויותר אנחנו נחשפים לתנאי עבודה שמוגדרים כעבדות מודרנית; חוזה העבודה נראים כחוזים אחידים; במקומות עבודה שאינם מאורגנים קל לפטר עובד כמעט באותה קלות שאפשר להחליף מכונה מקולקלת .... יתרה מזאת ברגע שהמעביד מגלה עד כמה קל לפטר עובד (לא יעיל!?) הוא מתמכר לכך ומנסה תמיד להחליף את שורת העובדים החלשים יותר באחרים שאולי יהיו מוצלחים מהם.

משפט המדינה נמצא בחולשה ביחס לעוצמה התאגידית שכן הוא תחום לטריטוריה והתאגידים משחקים במרחב הגלובלי...קל לשנע עובדים. מעבר לכך, התחושה היא שמה שטוב לאמריקאים, טוב גם לנו ולכן הארץ הולכים ומאמצים נורמות אמריקאיות. מחד יש בכך יתרונות רבים, נהלים ברורים, עבודה תחת כללי בטיחות נוקשים אולם מנגד המשמעות היא שהעובדים נחשבים כ"ברגים" או כ"מכונות" במערכת המפעלית, וככאלה קלים להחלפה...

אולם אחרי כל הדיבורים על מה שקורה בתאגידים ובמקומות עבודה מסודרים יחסית, נסו בבקשה להתארגן במשרד עורכי הדין אליו תצטרפו בעתיד... ואם בארזים נפלה שלהבת...


חני אופק

30/1/07 21:26  

הוסף רשומת תגובה

<< Home