כאן שביתה? על מה ולמה מוחים הסטודנטים
בתגובה לפוסט "שכר הלימוד באוניברסיטה: הגיע הזמן לשלם בעד מה שמקבלים" מאת ד"ר דורון טייכמן
(פורסם ב-26.10.06)
היום, יום רביעי (3.1.07), הכריזו אגודות הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה על יום שביתה והפגנות מטעמם. זאת, מתוך התנגדות לועדת שוחט, שמונתה בחודש נובמבר על ידי משרד החינוך, במטרה לבצע רפורמה נרחבת בקביעת שכר הלימוד ושכר דיפרנציאלי למרצים. כעקרון, בודקת הוועדה כיצד אפשר לסגור את גרעונות האוניברסיטאות תוך נסיון למזער במידת האפשר את הפגיעה ברמת ההשכלה, וכנראה שתמליץ על העלאת שכר הלימוד באלפי שקלים, כאשר תגיש את מסקנותיה בחודש יוני.
התנגדותם של ארגוני הסטודנטים נובעת בעיקר מכך שבהרכב הוועדה, בראשה יושב אברהם (בייגה) שוחט, יושב כלכלנים ואנשי אוצר בלבד, ללא ייצוג לסטודנטים ולסגל ההוראה באוניברסיטאות. סביר להניח שהרכב כזה יזניח את ההיבטים שאינם כלכליים גרידא.
ד"ר טייכמן טען לפני כחודשיים בזכות העלאת שכר הלימוד. ברצוני להעלות מספר טענות כנגד דעתו, התואמת את המסקנות הצפויות לצאת מוועדת שוחט:
בראש ובראשונה, שכר דיפריאנציאלי למרצים משמעו גסיסה של מדעי הרוח והמקצועות הפחות מבוקשים. מאבק הסטודנטים לפיכך, הוא גם מאבק על פניה של המדינה בעתיד: העלאה משמעותית של שכר הלימוד ושכר דיפריאנציאלי למרצים יביאו לכך שרק המקצועות "המשתלמים" ישרדו. האם אנו מעוניינים במדינה ללא פילוסופים, היסטוריונים, אנשי תרבות וחינוך וכו'? מקצועות אלו כבר היום סובלים מחוסר ביקוש ודעיכה מתמדת.
כמו כן, אין ספק שיש היגיון בטענה ששכרם של בעלי השכלה אקדמית גבוה משל חסרי השכלה ולכן אין לממן לעשירי העתיד את לימודיהם. אולם דווקא משום שבעלי השכלה אקדמית מרוויחים יותר מחסרי השכלה אקדמית, יש לשאוף לכך שחלקים גדולים ככל האפשר מהציבור יהיו בעלי ההזדמנות לרכוש השכלה, שתחזק דווקא את השכבות הנמוכות יותר. הטענה שהורדת שכר הלימוד מהווה סבסוד למבוססי העתיד על חשבון נזקקי ההווה אינה מדויקת לגמרי. ראשית, אפשר לשער שמרבית הסטודנטים כיום הם אינם מבוססים. שנית, הסטודנטים שלא יכולים להרשות לעצמם לממן השכלה גבוהה כיום יוכלו לעשות זאת אם שכר הלימוד יירד, ולכן הורדת שכר הלימוד מסבסדת קודם כל את נזקקי ההווה. ייתכן מאוד שנזקקי ההווה יהפכו למבוססי העתיד, אך בעתיד הם גם ישלמו מסים למדינה בהתאם להכנסתם.
בנוסף לכך, ספק אם המטרה של חלוקה שוויונית יותר של ההכנסות במשק תהיה אפקטיבית דיה אם תוטל על כתפי ציבור הסטודנטים, משום ששיעורם היחסי בקרב האוכלוסייה קטן. לפי ראות עיני, עדיף לסבסד את שכר הלימוד היום כדי לאפשר לאותם סטודנטים מהשכבות החלשות את ההזדמנות להיות מבוססי העתיד. אמנם גם סטודנטים המסוגלים לשלם כיום בקלות את שכר הלימוד ירוויחו מהעניין, אך בכל מקרה, לפי דעתי, תוצאה שכזו תהיה הרע במיעוטו.
בראש ובראשונה, שכר דיפריאנציאלי למרצים משמעו גסיסה של מדעי הרוח והמקצועות הפחות מבוקשים. מאבק הסטודנטים לפיכך, הוא גם מאבק על פניה של המדינה בעתיד: העלאה משמעותית של שכר הלימוד ושכר דיפריאנציאלי למרצים יביאו לכך שרק המקצועות "המשתלמים" ישרדו. האם אנו מעוניינים במדינה ללא פילוסופים, היסטוריונים, אנשי תרבות וחינוך וכו'? מקצועות אלו כבר היום סובלים מחוסר ביקוש ודעיכה מתמדת.
כמו כן, אין ספק שיש היגיון בטענה ששכרם של בעלי השכלה אקדמית גבוה משל חסרי השכלה ולכן אין לממן לעשירי העתיד את לימודיהם. אולם דווקא משום שבעלי השכלה אקדמית מרוויחים יותר מחסרי השכלה אקדמית, יש לשאוף לכך שחלקים גדולים ככל האפשר מהציבור יהיו בעלי ההזדמנות לרכוש השכלה, שתחזק דווקא את השכבות הנמוכות יותר. הטענה שהורדת שכר הלימוד מהווה סבסוד למבוססי העתיד על חשבון נזקקי ההווה אינה מדויקת לגמרי. ראשית, אפשר לשער שמרבית הסטודנטים כיום הם אינם מבוססים. שנית, הסטודנטים שלא יכולים להרשות לעצמם לממן השכלה גבוהה כיום יוכלו לעשות זאת אם שכר הלימוד יירד, ולכן הורדת שכר הלימוד מסבסדת קודם כל את נזקקי ההווה. ייתכן מאוד שנזקקי ההווה יהפכו למבוססי העתיד, אך בעתיד הם גם ישלמו מסים למדינה בהתאם להכנסתם.
בנוסף לכך, ספק אם המטרה של חלוקה שוויונית יותר של ההכנסות במשק תהיה אפקטיבית דיה אם תוטל על כתפי ציבור הסטודנטים, משום ששיעורם היחסי בקרב האוכלוסייה קטן. לפי ראות עיני, עדיף לסבסד את שכר הלימוד היום כדי לאפשר לאותם סטודנטים מהשכבות החלשות את ההזדמנות להיות מבוססי העתיד. אמנם גם סטודנטים המסוגלים לשלם כיום בקלות את שכר הלימוד ירוויחו מהעניין, אך בכל מקרה, לפי דעתי, תוצאה שכזו תהיה הרע במיעוטו.
בעיה נוספת היא, שכלל לא ברור האם הרפורמה תביא לשינוי משמעותי ברמת הלימוד וההוראה. אפשר לקחת כדוגמה את המכללות הפרטיות שגובות שכר לימוד ריאלי. לא בטוח שסטודנט במכללה פרטית מעריך יותר את לימודיו מסטודנט באוניברסיטה העברית. בנוסף, אף שהמכללות מעסיקות מרצים ואנשי אקדמיה מוכרים מהשורה הראשונה, לתלמידים יש חלק נכבד בקביעת רמת הלימוד שם ונדמה שבמכללות הפרטיות יש נטייה להקל על הסטודנטים, בשל הרצון למשוך "לקוחות" נוספים.
לא מדובר ברעיון מופרך – מרצה למתמטקה אצלו למדתי, שמלמד במקביל במכללה פרטית, טען כי חומר שנלמד אצלנו באוניברסיטה במשך חצי שעה, נלמד במשך שבועיים שם. ברור שההשפעה העצומה שיש לסטודנטים במכללות הפרטיות משליכה על רמת הלימוד. מהו אופי ההשכלה האקדמית אותו אנו רוצים ליצור? האם השכלה מאתגרת, השואפת לרמה השווה ללימודים אקדמיים בחו"ל ומעודדת חשיבה יצירתית אוטונומית, או שמא השכלה "לבקשת הקהל" המותאמת לרמתם או ליכולתם הממוצעת? בסופו של דבר נגיע לתוצאה ההפוכה שאליה שואפים ועדת שוחט ומשרד החינוך. יש יסוד להניח שחינוך פרטי יטה ללכת לקראת התלמידים ולהגיש להם את החומר מעובד, דבר שעלול להביא לירידה ברמת ההשכלה ובהקניית כלי חשיבה עצמאיים.
לא מדובר ברעיון מופרך – מרצה למתמטקה אצלו למדתי, שמלמד במקביל במכללה פרטית, טען כי חומר שנלמד אצלנו באוניברסיטה במשך חצי שעה, נלמד במשך שבועיים שם. ברור שההשפעה העצומה שיש לסטודנטים במכללות הפרטיות משליכה על רמת הלימוד. מהו אופי ההשכלה האקדמית אותו אנו רוצים ליצור? האם השכלה מאתגרת, השואפת לרמה השווה ללימודים אקדמיים בחו"ל ומעודדת חשיבה יצירתית אוטונומית, או שמא השכלה "לבקשת הקהל" המותאמת לרמתם או ליכולתם הממוצעת? בסופו של דבר נגיע לתוצאה ההפוכה שאליה שואפים ועדת שוחט ומשרד החינוך. יש יסוד להניח שחינוך פרטי יטה ללכת לקראת התלמידים ולהגיש להם את החומר מעובד, דבר שעלול להביא לירידה ברמת ההשכלה ובהקניית כלי חשיבה עצמאיים.
לבסוף, לגבי הפתרון האפשרי בצורת מערך הלוואות מסודר. לא בטוח שזה הדבר אשר יפתור את בעיית גובה שכר הלימוד לכלל הסטודנטים. הדבר נובע הן בגלל המחסום הפסיכולוגי שעלול להיווצר בעת חתימה על התחייבות להחזר הלוואה בגובה 100,000 ₪ בערך לאנשים שאינם יכולים להעלות על דעתם סכום שכזה ובנוסף, תוצאות החזר הלוואה כזו עלולות לצוץ בעתיד: זוג יצטרך להחזיר יחד כ200,000 ₪ (מחירה של חצי דירת מגורים קטנה), וזאת מבלי לחשב הוצאות אחרות כמו מחייה, מגורים/מעונות, נסיעות, חוסר יכולת לעבוד – כל אותם הדברים אותם מחשיב סטודנט כחלק מעלותו הכוללת של התואר. אפשר לצפות שהאפשרות להמשיך לתארים מתקדמים, שהם יותר יקרים, תהיה כמעט אפסית בעבור מספר גדול יותר של סטודנטים.
נכתב על ידי הדר שהרבני
נכתב על ידי הדר שהרבני
posted by huji.economiclaw at 3.1.07
4 Comments:
הדר שלום רב!!!!1
ברצוני להתייחס למספר נקודות שהעלית.
ראשית, עליי להקדים ולומר שבתפיסתי הכלכלית אני מרוחק כמעט שנות אור ממר טייכמן ועם זאת, אני מסכים עם הצורך בהעלאת שכר הלימוד.
המערכת האוניברסיטאית נמצאת על סף של קריסה. אין תקציבים לצרכים בסיסיים, שלא לדבר על מחקר.
בעייתי העקרונית עם איגוד הסטודנטים היא שהתנהלותו הינה באופן כללי פופוליסטית ואינה מתחשבת בשיקולים העניניים.
האיגוד מתנגד לשלוח נציגים לועדת שוחט. התנגדותו היא נחרצת כנגד העלאת שכר הלימוד.
כפי שציינת, פקולטות רבות ניצבות לפני התמוטטות, כשרובן המכריע הוא ממדעי הרוח. לדעתי, חשיבותן של הפקולטות האלו הינו קריטי ומשמעותי ביותר . אך מהיכן יושג המימון להן?
לטעמי, הדרך יכולה להיות מהעלאת שכר הלימוד.
אם ועדת שוחט תפנה את הכסף הנכנס למערכת האוניברסיטאית ולפקולטות אלו ובנוסף למלגות רבות יותר למחוסרי יכולת כלכלית תוכל המערכת להינצל.
רוב הסטודנטים מתנגדים לתוכנית כיוון שהיא מעלה את שכר הלימוד ותו לא.
מדהים איך בישראל הסטודנטים יוצאים לקרב כל פעם כשיש דיבורים על העלאה שכזו- אולי תילחמו על צמצום פקולטות הרוח, על קבלה של יותר סטודנטים עם רקע כלכלי חלש?
ברצוני לציין כי אני ,שלא כמו רבים אחרים ממן את עצמי, לימודים ,דירה ורכב (אין צורך במדליות) ללא תמיכת הורי. טוב יעשו הסטודנטים אם יבחנו את האפשרות כי שכר הלימוד יעלה וזאת על מנת לשפר את מצב ההשכלה הגבוהה בארץ ולהרחיבה!!!!
ברצוני להוסיף מספר דברים בהמשך לדברים שעלו. ראשית, ראוי להרחיב ביחס לטענתו של מר טייכמן כי בשל שכר הלימוד הנוכחי התואר נתפס כ"זול" בעיני הסטודנטים- למרבה הצער חשתי כי טענה זו מתעלמת מהקושי המהותי לשלב בין הצורך לעבוד ולממן עצמנו (כי לא כולנו נהנים ממקורות סיוע חיצוניים) לבין הצורך לעמוד במטלות המרצים השונים. לא תמיד מגבלת הזמן מאפשרת לעמוד בנטל. מבחינתי ובוודאי מבחינת רבים אחרים, אין אפשרות להפסיק לעבוד שכן פירוש הדבר- חוסר יכולת לממן את שכר הלימוד ואת המשך התואר.המציאות מוכיחה כי פעמים רבות דווקא תלמידי המכללות הם אלו שנדרשים לעבוד יותר ולמצוא "קיצורי דרך" בלימודים- האם זוהי המציאות שאנו רוצים לעודד? תואר אינסטנט או תואר שבו יש גם השקעה הולמת בתהליך הלימוד?
בנוסף יש לזכור כי מלאי המלגות מוגבל ואין יכולת להבטיח הלוואה בתנאים נוחים לכל סטודנט וסטודנט.
יונתן שלום
אין מחלוקת על כך שיש צורך להגדיל את התקציבים שמופנים להשכלה הגבוהה, אבל לא מצאתי נימוק מדוע העלאת שכר הלימוד הוא הדרך הנכונה.
אני בטוחה שכסטודנט המממן את עצמו, אתה יכול להיווכח שלא ניתן להשקיע בלימודים כפי שהיה רצוי לעשות. באוניברסיטאות יוקרתיות בחו"ל דרך אגב, אסור לסטודנטים לעבוד!
אתה מציע להשתמש בשכר הלימוד הגבוה כדי לממן מלגות לסטודנטים עם רקע כלכלי חלש. אך מדוע שסבסוד סטודנטים אלו ייעשה ע"י סטודנטים עם רקע כלכלי חזק יותר ולא ע"י כלל האוכלוסיה? האם סטודנט "עשיר" מפיק יותר תועלת מאדם עשיר אחר שבמקרה איננו סטודנט? כמובן שלא. אז למה שהנטל ייפול על הראשון ולא על השני?
פעמים רבות מכנים את שכר הלימוד המשולם "לא ריאלי" - אך מה משמעותו של מושג זה? ששכר הלימוד איננו מכסה את עלויות ההוראה והמחקר. האם נכון שהסטודנטים יממנו את כל עלות המחקר? נכון, הסטודנטים מרוויחים מקיומו של המחקר, אך הם אינם המרוויחים היחידים. שכר הלימוד "הריאלי" מציב אותם עם זאת כמממנים היחידים.
ברצוני להבהיר נקודה:
אין בדעתי כי צריך להעלות את שכר הלימוד בכל מחיר. אין בטענתי בנוסף כי על הסטודנטים לשאת בנטל הכולל של תקצוב המחקר האוניברסיטאי.
הטענה שלי היא כי איגוד הסטודנטים "מתעורר" בכל פעם שנוגעים להעלאת השכר, במקום לפעול לשינוי כולל של השיטה.
בצרפת בימים אלו נערכת שביתת מחאה, בה משתתפים מאות ואלפי אנשים וביניהם סטודנטים רבים. הסיבה לשביתה היא כמותם ההולכת ומתרבה של מחוסרי הבית. מאות אוהלים גורמים לכך שבקרוב תוגש הצעת חוק בנושא. רק במדינתנו הקטנה, ברגע שאתה הופך לסטודנט אז רק העלאה כזו או אחרת של שכר הסטודנטים גורם לך להזיז משהו.
יכול להיות שאחד מן הפתרונות להבראת המערכת האוניברסיטאית ולחיזוק אוכלוסיות חלשות הוא העלאת שכר הלימוד. כדאי שהסטודנטים יהיו שותפים לדיון הזה ולהשקפתם לגבי איך הם רוצים לראות את עתיד החברה הישראלית בשנים הבאות.
הוסף רשומת תגובה
<< Home