מילטון פרידמן תמיד צודק, גם כשהוא לא

מילטון פרידמן, חתן פרס נובל הראשון לכלכלה ולדעת רבים, החשוב שבכלכלני המאה ה-20, הלך לעולמו לפני מספר ימים (16/11/06) והוא בן 94.
גדולתו של פרידמן, נעוצה הייתה ביכולת להעביר את תורתו בשפה פשוטה, נהירה ונלהבת לאנשים מן השורה. ספריו תורגמו לשפות רבות ומבקיעי הדרך שבהם, "קפיטליזם וחירות" ו- "החופש לבחור", תורגמו לעברית והם נוחים לקריאה אף לקורא ההדיוט.
משנתו הסדורה, אודות השוק הקפיטליסטי התחרותי, בצד אישיותו המיוחדת וכישוריו הרבים, היוו למעשה חרב פיפיות. הם שקנו לו תהילת עולם ככהן הגדול של כלכלת שוק תחרותית נקייה מכל פיקוח ממשלתי, הגם שקדמו לו נפילים כאדם סמית, אך הם ששמו אותו מטרה למתנגדים רבים ולביקורת חריפה על היותו מנותק מהמציאות ובלתי גמיש.
דומה כי עתה, ביתר-שאת, ראוי לבחון שוב את משנתו שהייתה למורשתו, שהרי חיינו כפי שאנו מכירים אותם כיום הם, במידה רבה, המשך ישיר להגותו של פרידמן, כפי שמסלולו של כדור הביליארד הוא המשך תנועת ידו של השחקן.

עלייתו של פרידמן כמפתח תיאוריית המוניטריזם סימלה את נפילת הכלכלה הקיינסיאנית (John Maynard Keynes) הדוגלת בהתערבות ממשלתית בכלכלה וסימנה את תחילת דרכה של ארה"ב אל עבר היותה המעצמה הכלכלית הגדולה בעולם.
ביסוד תפיסתו, עמדה ההנחה כי השוק פועל בצורה הטובה ביותר כאשר אין הממשלה מנסה להסדיר אותו. הנחה זו התבססה על האמונה בהיות האדם יצור כלכלי מושכל ובהיות חופש כלכלי חלק בלתי נפרד מהחופש האנושי.
סבר פלוצקר מביא דברים בשם אומרם: "יש לי עצה אחת לאוחזים בהגה של מדיניות כלכלית, והיא: הקטינו את כוחה של הממשלה, הגדילו את כוחו של השוק. כל מי שבא לצמצם את התחרות בשם טובת הכלל, רק גורע מטובת הכלל." ומוסיף בשמו: "אם העולם הכלכלי כיום חופשי, תחרותי ושופע יזמות, אבל גם מקוטב ונגוע בעוני קיצוני, הרי זה במידה מכרעת הודות למילטון פרידמן ז"ל".

המידה הרדיקלית והבלתי מתפשרת של גישת פרידמן, באה היטב לידי ביטוי בראיון שנתן לפני ארבע שנים לעיתון 'ידיעות אחרונות' וכך אמר: "אנו בדרך לגן עדן ששמו 'קפיטליזם תחרותי טהור' ומי ששם מכשולים בדרך לגן העדן הזה הם שני האויבים הגדולים של המין האנושי: 'המונופלים' ו'הממשלות'. שניהם מחבלים ללא הרף ב'תחרות הבריאה' וב'שוק החופשי' והסיבה לקיומם היא פיקוח ורגולציה שדיכאו ועיוותו את התחרות החופשית".
באותו ראיון, נשאל פרידמן היאך לא זז במאומה מדעותיו משך 40 שנה בזמן שהעולם השתנה לנגד עיניו ותשובתו הייתה: "צדקתי אז, צדקתי מאז ואני צודק כעת ואיני רואה סיבה לשנות את דעותיי".
ובכל זאת, מציאות האמת סותרת את עיקרי האמונה.
עובדה ידועה היא, כי בארה"ב של סוף המאה ה- 19 לא הייתה כמעט התערבות ממשלתית.
התקופה שבין סוף המאה ה- 19 ועד למלחה"ע השנייה הייתה תור הזהב של כלכלת השוק התחרותי. אף על פי כן, דווקא בתקופה זו צמחו תאגידי הענק של ארה"ב והתגבשה אליטת הכוח האמריקאית, אשר שולטת עד היום במשק העולמי.
תקופה זו לוותה בתנודות חריפות בשיעורי הצמיחה של התוצר המקומי. מדיניות היעדר ההתערבות בשנות המשבר הכלכלי הגדול היא שהעמיקה את המיתון. המשברים שפקדו את המשק האמריקאי באותן שנים, איימו על כל שיטת ה'שוק החופשי'.
התקופה שלאחר מלחה"ע השנייה הייתה יציבה הרבה יותר. דווקא כאשר מעורבות הממשל הלכה וגדלה (תכנית ה- New Deal של הנשיא רוזוולט), קטנו משמעותית התנודות בצמיחה.

ד"ר טייכמן הורנו על החשיבות הנעוצה בהצגת רעיון, קיצוני ככל שיהיה, כדרך הביניים - כגישה מתונה המפלסת דרך-מלך בינות לצמחייה העבותה של דרכי הקיצון המסוכנות והבלתי אחראיות בג'ונגל הפראי של הרעיונות.
מילטון פרידמן לא נהג כך. את תורתו הקיצונית הציג בקנאות של מטיף-דת ולא היה מוכן להתפשר ולהתחשב במודלים כלכליים חדשניים או בשינויים בחיי המציאות.
עם זאת, דומני כי גם אם היה שועה פרידמן לעצתו של ד"ר טייכמן ועוטף את משנתו הרדיקלית בניירות צלופן מרשרשים, לא הייתי משתכנע שיש לדחות התערבות ממשלתית באופן כה גורף. פיקוח על מוצרי בסיס, בתורת משל, קיים כדי לאפשר לעניי עירנו לרכשם. טלו את הסובסידיה ממוצרי הבסיס ותיטלו מהאביון את פת הלחם. ודוק: אין חולק על הקביעה, כי בשוק חופשי המחירים יורדים, אך יש ואינם יורדים מספיק.
דוגמה זו של פיקוח על מוצרי בסיס הינה רק קצה קרחון. היריעה אמנם קצרה מכדי להציג דוגמאות מבוססות נוספות, אך רבים מספור המקרים בהם הדעת אינה סובלת אי התערבות ממשלתית משום שהדבר עלול להוביל לתוצאות בלתי רצויות.
אף על פי כן, ניסיון העבר מוכיח כי אפילו יובאו כל הדוגמאות ויועמדו אחת על גב רעותה לעיניו הבוחנות של פרידמן, יתבצר הכהן הגדול בעמדתו ויתעקש בצדקתו, שהרי מילטון פרידמן תמיד צודק.
גם כשהוא לא.

נכתב על ידי אורי שטיין.

בנוסף:

על מילטון פרידמן וכתביו

ביקורת על הספר "קפיטלזם וחירות"