תשתו עוד אייס-ארומה ותנוחו
תל אביב רוגשת. סהר שפע, אחד מבעליה של רשת בתי הקפה, ארומה תל אביב, הטיח שורה של אמירות גזעניות במתאמת שירות של יבואנית מרצדס, משלא קיבל שירות, שהשביע את רצונו. בין יתר הדברים דווח כי שפע אמר למתאמת השירות: "את אשה שחורה ונחותה. אני לבן ואת שחורה. אני אזיין אותך. הלבן הזה ילמד אותך לקח", ו- "את אפס, ואני מרוויח 800 דולר לדקה". אכן דברים קשים הראויים לכל גינוי, ואף למתן סעד משפטי והטלת סנקציה חוץ-משפטית על מר שפע עצמו.
אולם מספר אירגונים בארץ, ובהם הקשת הדמוקרטית המזרחית, לא הסתפקו בפגיעה אישית במר שפע. לשיטתם, יש לפגוע גם ברשת ארומה תל אביב, כחלק ממסע הענישה. פעילים אלה קראו לחרם צרכנים על סניפי הרשת, ואף ארגנו הפגנות בסמוך לסניפים בהם הונפו שלטים עליהם נכתב "ארומה של גזענות", "הקפה הפוך - הגזענות ישירה", ו"אחד שחור נטול גזענות". למעשה, מחאה זו מבצעת "הרמת מסך" בין אחד מבעלי רשת ארומה, לבין הרשת עצמה. אמירותיו הגזעניות של מר שפע מיוחסות לרשת, ולכן, לשיטתם, ראוי להעניש גם את הרשת.
ככל שמטרתם של המפגינים היא לתפוס באופן חד פעמי כותרת בעיתוני יום ראשון, ולהעלות על סדר היום הציבורי את הפסול שבאמירות כגון אלה מר שפע, אין לי מחלוקת איתם. אולם דרכינו נפרדות ככל שעמדתם היא שאכן ראוי להתחיל בקמפיין מתמשך כנגד ארומה, וזאת משני טעמים מרכזיים:
ראשית, המפגינים מענישים את האנשים הלא נכונים. מי יפגע מחרם צרכנים על סניפי ארומה? אין ספק כי מר שפע, כאחד מבעלי המניות ברשת יפגע, ובכך ישיגו המפגינים את מטרתם. אולם גם ציבורים אחרים, שאין כל הגיון או טעם לפגוע בהם, יפגעו קשות. סניפי ארומה מוקמים במסגרת הסכמי זכיינות. במסגרת הסכמים אלה זכייני הרשת משקיעים סכום נכבד מהונם האישי (לעיתים קרובות מדובר ברוב הונם האישי) בהקמת הסניף. זכיינים אלה אינם חברים של מר שפע, ויש להניח שמידת היכולת שלהם לפקח על אמירותיו הגזעניות היא אפסית. פגיעה בהם עלולה להרתיע יזמים צעירים מפני השקעות כדאיות במסגרת הסכמי זכיינות, שכן אלה יחששו שאמירה כלשהי של בעלי הרשת, שאין בינה לבין עסקי הרשת דבר וחצי דבר, תגרום למחיקת השקעתם. זו היא רק דוגמא. קהלים נוספים, כדוגמאת נושי הרשת ועובדיה, עשויים אף הם להיפגע מחרם צרכנים אשר מכוון כנגד אחד מבעלי המניות של הרשת.
שנית, חרם צרכנים הוא בהחלט שוט אפקטיבי שראוי היה לעשות בו שימוש יותר נרחב בישראל. אולם יש לקחת בחשבון שהניסיון מן העולם מלמד, כי ציבור הצרכנים לא יכול להתגייס חדשות לבקרים סביב חרמות צרכניות, אשר בסופו של יום מחייבות אותו לצרוך באופן שלא תואם את טעמי הצריכה הרגילים שלו (זו הרי כל הנקודה בחרם צרכנים). כך יוצא שגם אם מארגני הקמפיין כנגד ארומה לא רצו זאת, קמפיין זה בא על חשבונם של קמפיינים צרכניים אחרים. מוטב היה לו פעילי צרכנות היו מתמקדים במקרים כדוגמת חברות אשר תי\אמו מחירים תוך פגיעה בציבור הצרכנים, ויצרנים אשר לא מעניקים לעובדיהם את תנאי המינימום הקבועים בחוק. התמקדות במקרים אלה תנצל בצורה ראויה את כוחם של הצרכנים להוות תחליף רב עוצמה לרגולציה של המדינה שאיננה תמיד מספקת.
אולם מספר אירגונים בארץ, ובהם הקשת הדמוקרטית המזרחית, לא הסתפקו בפגיעה אישית במר שפע. לשיטתם, יש לפגוע גם ברשת ארומה תל אביב, כחלק ממסע הענישה. פעילים אלה קראו לחרם צרכנים על סניפי הרשת, ואף ארגנו הפגנות בסמוך לסניפים בהם הונפו שלטים עליהם נכתב "ארומה של גזענות", "הקפה הפוך - הגזענות ישירה", ו"אחד שחור נטול גזענות". למעשה, מחאה זו מבצעת "הרמת מסך" בין אחד מבעלי רשת ארומה, לבין הרשת עצמה. אמירותיו הגזעניות של מר שפע מיוחסות לרשת, ולכן, לשיטתם, ראוי להעניש גם את הרשת.
ככל שמטרתם של המפגינים היא לתפוס באופן חד פעמי כותרת בעיתוני יום ראשון, ולהעלות על סדר היום הציבורי את הפסול שבאמירות כגון אלה מר שפע, אין לי מחלוקת איתם. אולם דרכינו נפרדות ככל שעמדתם היא שאכן ראוי להתחיל בקמפיין מתמשך כנגד ארומה, וזאת משני טעמים מרכזיים:
ראשית, המפגינים מענישים את האנשים הלא נכונים. מי יפגע מחרם צרכנים על סניפי ארומה? אין ספק כי מר שפע, כאחד מבעלי המניות ברשת יפגע, ובכך ישיגו המפגינים את מטרתם. אולם גם ציבורים אחרים, שאין כל הגיון או טעם לפגוע בהם, יפגעו קשות. סניפי ארומה מוקמים במסגרת הסכמי זכיינות. במסגרת הסכמים אלה זכייני הרשת משקיעים סכום נכבד מהונם האישי (לעיתים קרובות מדובר ברוב הונם האישי) בהקמת הסניף. זכיינים אלה אינם חברים של מר שפע, ויש להניח שמידת היכולת שלהם לפקח על אמירותיו הגזעניות היא אפסית. פגיעה בהם עלולה להרתיע יזמים צעירים מפני השקעות כדאיות במסגרת הסכמי זכיינות, שכן אלה יחששו שאמירה כלשהי של בעלי הרשת, שאין בינה לבין עסקי הרשת דבר וחצי דבר, תגרום למחיקת השקעתם. זו היא רק דוגמא. קהלים נוספים, כדוגמאת נושי הרשת ועובדיה, עשויים אף הם להיפגע מחרם צרכנים אשר מכוון כנגד אחד מבעלי המניות של הרשת.
שנית, חרם צרכנים הוא בהחלט שוט אפקטיבי שראוי היה לעשות בו שימוש יותר נרחב בישראל. אולם יש לקחת בחשבון שהניסיון מן העולם מלמד, כי ציבור הצרכנים לא יכול להתגייס חדשות לבקרים סביב חרמות צרכניות, אשר בסופו של יום מחייבות אותו לצרוך באופן שלא תואם את טעמי הצריכה הרגילים שלו (זו הרי כל הנקודה בחרם צרכנים). כך יוצא שגם אם מארגני הקמפיין כנגד ארומה לא רצו זאת, קמפיין זה בא על חשבונם של קמפיינים צרכניים אחרים. מוטב היה לו פעילי צרכנות היו מתמקדים במקרים כדוגמת חברות אשר תי\אמו מחירים תוך פגיעה בציבור הצרכנים, ויצרנים אשר לא מעניקים לעובדיהם את תנאי המינימום הקבועים בחוק. התמקדות במקרים אלה תנצל בצורה ראויה את כוחם של הצרכנים להוות תחליף רב עוצמה לרגולציה של המדינה שאיננה תמיד מספקת.
נכתב על ידי ד"ר דורון טייכמן
posted by huji.economiclaw at 21.11.06
2 Comments:
בעטיי, יצא לי לשמוע את יוזם החרם בראיון ברדיו. יוזם החרם הסביר את המניע שלו לחרם, בניסוח שלנו, בכך שהחברה בפועל הרימה את מסך ההתאגדות בינה לבין המפעיל בכך שלא הרחיקה את עצמה ממר שפע. 3 שנים עברו מאז אותו מקרה ואף אחד מנציגי החברה לא בא וטען סער שפע הוא לא אנחנו. רק בעקבות החרם קמה לה אותה תביעה ששמענו עליה לאחרונה. בשלוש שנות השתיקה, טוען היוזם, כאילו תמכה החברה במר שפע בשתיקה.
נדמיין לעצמנו את קהל בעלי המניות כקבוצה המחזיקה ידיים.לכאורה, בשלוש השנים האחרונות, גם אם הם זעפו פנים, הרי ששאר המשקיעים החזיקו ידיים עם מר שפע.
אין ספק שיש כאן Guilt by Association. אך לדעתי, במקרה שלנו, מן הראוי לדרוש משאר בעלי המניות את מס השפתיים המינימלי הנדרש מכל אזרח במדינה דמוקרטית - והוא גינוי.
לו היו מגנים, הרי שהיה מתקיים מסך ההתאגדות במלואו. המשקיע היה אומר שהוא אינו שולט במעשיו של משקיע אחר, אבל הוא אינו מסכים להם. החברה אינה המשקיע. אלא שלא פעלו כך, ובפועל הרימו, לדעתי, את מסך ההתאגדות - ויצרו זהות בין דעות מר שפע לדעות ארומה.
הנשק של "חרם הצרכנים" הוא נשק אפקטיבי ביותר, יש יאמרו אפילו בלתי קונבנציונלי. וככזה יש להפעיל אותו בזהירות רבה. במקרה הנוכחי השימוש בנשק בוצע ביד לא מדוייקת, על אוטומט, ללא הבחנה בין אשמים לבין אזרחים תמימים. לזכות רשת ארומה עומדות לא מעט מחמאות. הם מצרפים לקפה שוקלד קטן ומגניב כזה, האייס שלהם הוא יחיד במינו, והם פרקטיקלי המציאו את הנישה של אספרסו בארים בארץ. אבל חשוב יותר; הרשת(במיוחד החלק הלא-תל-אביבי שלה) מפרנסת מאות משפחות, רובן דווקא של אוכלוסיות חלשות, ובתנאים הוגנים יחסית. בירושלים לא קשה להבחין שרבים מעובדיה הם גם עולים חדשים וגם נפגעי תסמונת דאון. הציבור לא יודע בהכרח לבצע את ההפרדה בין הרשת התל-אביבית לשאר הארץ, ושמעתי על צרכנים לשעבר לא מעטים שפסקו מלפקוד את ארומה גם בירושלים. הפגיעה הצפויה ברווחי הרשת תביא כמעט בודאות לפגיעה בשכירים. ענף המזון (במיוחד בירושלים) זקוק לכוחות חזקים כמו ארומה. אחוז ההישרדות בו נושק ל-33%. ההתקפה על הרשת השיגה את שלה, המסר הועבר, היעד חוסל (וכך גם כל שכניו, מכריו ועוברי ההאורח), וטוב היה לו היו יוזמי החרם מכריזים על סיומו, ומעודדים את הציבור לחזור ולבחור באופן חופשי את הקפה שלו, בלי לחץ חברתי. ועם שוקולד קטן כזה בצד.
הוסף רשומת תגובה
<< Home